פיקוח נפש בבג"ץ
עודכן: 4 בספט׳ 2020
אין נושא שבג"ץ הפגין בו סבלנות וסובלנות מופלגת, ויש שיאמרו אף מופקרת, כלפי רמיסה גסה ובוטה של עקרון השוויון, כמו הפטור הגורף לבחורי ישיבות משירות בצה"ל. כאשר עלתה הסוגיה לראשונה על שולחן בית המשפט העליון היו עדיין הנשיאה הפורשת מרים נאור והמשנה שלה בדימוס אליקים רובינשטיין סטודנטים לתואר ראשון במשפטים.
בשנת 1970, במלחמת ההתשה העקובה מדם בתעלת סואץ, עתר סגן במילואים ישראל בקר נגד שר הביטחון, משה דיין. בקר טען, כי עקב הפטור האמור נדרשים הוא וחייליו לשירות של שבועות ואף חודשים ארוכים במעוזים המופגזים, מה שמעצים את הסיכון לחייהם ומשבש את לימודיהם, עבודתם וחיי המשפחה שלהם.
בג"ץ קבע, כי החוק אינו מסמיך את שר הביטחון להעניק את הפטור האמור, וכי מדובר באפליה צורמת. למרות זאת דחה בג"ץ את העתירה של בקר וקבע, שבגלל עקרון הפרדת הרשויות ראוי שהכנסת — ולא בית המשפט — תתקן את המעוות. מאחר שהיה מדובר אז בפטור למאות בחורי ישיבה בלבד, התקשה גם העותר להוכיח, שיש קשר סיבתי מובהק ומשמעותי בין הפטור לבין נטל השירות על לוחמים כמוהו.
רק בעקבות המהפך הפוליטי של 1977, והזינוק החד במספר החרדים מקבלי הפטור ממאות לאלפים ואחר כך לרבבות, השתכנע בג"ץ בקשר האמור והזהיר לראשונה, שאם הכנסת לא תשים קץ לאפליה, "יגיע בוודאי הרגע שבו נאמר כי ההחלטה לדחות את הגיוס הינה בלתי סבירה ודינה להתבטל".
ואולם חלפו שנות דור עד שבג"ץ אכן הוציא את אזהרתו זו מן הכוח אל הפועל, ופסל את "חוק טל" משום שלא ביטל את האפליה המקוממת בין דם לדם, אלא להיפך, ביקש לעגן אותה ולהנציחה. גם הפעם נקטו השופטים איפוק וריסון מרבי, ונתנו לכנסת ארכה נדיבה לחוקק חוק שוויוני. הדבר לא נעשה, כידוע, וכעת שמונה מתוך תשעת שופטי בג"ץ בדקו ומצאו, שגם החוק החדש מותיר בעצם את האפליה בעינה.
חשוב להדגיש: בניגוד לדמגוגיה של המפלגות החרדיות, פסיקת בג"ץ אינה מחייבת פשיטה של המשטרה הצבאית על השכונות החרדיות וגיוס בכפייה של בחורי הישיבה החרדים. הפסיקה רק קובעת, שאסור לשר הביטחון ולמחוקקים להפלות את החרדים לטובה. כלומר, אם מאפשרים להם דחיית שירות כל עוד הם מייחדים את כל זמנם ללימודים — יש לאפשר זאת גם לצעירים שאינם חרדים; ואם מוכנים לאפשר להם שירות, צבאי או אזרחי, שלא יהיה בניגוד למצפונם — יש לאפשר זאת גם לאחרים; למשל, לסרבני שירות בשטחים. ואם מוכנים לוותר על סנקציות פליליות על סירובם לשרת ומסתפקים בסנקציות כלכליות — יש לאפשר זאת גם לאחרים.
ואולם אין זה נסבל ואין זה מוסרי, שמי שמסרב לשרת מטעמי התנגדות לכיבוש, או מטעמי התנגדות לפינוי מתנחלים, יישלח לכלא, ואילו עמיתיו, שתורתם אומנותם, יישארו חופשיים, רק משום שנציגיהם בכנסת נהנים ממנופי לחץ פוליטיים.
בג"ץ גם רמז בפסיקתו על דרך המלך ליישב בין כיבוד חופש המצפון והדת לבין כיבוד ערך השוויון בנטל: לחייב את כלל האזרחים — חרדים כחילונים, ערבים כיהודים, גברים כנשים — בשירות צבאי או אזרחי, אך להקפיד על תנאים שימנעו סתירה בין אופי השירות לבין מצפונם. כך, למשל, לאשר לבחורי ישיבה חרדים (וכמוהם לאזרחים מוסלמים) למלא את שירותם למדינה כמורים במוסדות חינוך בקהילתם.
צורמת במיוחד הטענה, שפסיקת בג"ץ מתנכרת לערכי היהדות. ידוע, שהשופט מישאל חשין ז"ל כפר במהפכה החוקתית, והתנגד בשעתו בחריפות להשקפת עמיתו אהרן ברק, ולפיה חוקי היסוד מסמיכים את בית המשפט לפסול חוקים. ואולם גם השופט חשין הסכים לכך, שחוק המפלה בין דם לדם מוכרח להיפסל. לא בגלל חוקי היסוד, אלא מטעמי ההלכה היהודית דווקא. וכך כתב חשין: "פיקוח נפש כידוע דוחה שבת. יש אומרים שאף ספק פיקוח נפש דוחה שבת. נזכור כי ענייננו שלנו בפיקוח נפש — לא פחות!".
ואין מדובר רק בפיקוח נפש של החייל־הפרט, הנאלץ לסכן את חייו סיכון יתר בגלל השתמטות בחורי הישיבה, אלא בפיקוח נפש של החברה כולה, עקב התערערות הלכידות והסולידריות בתוכה.
גם בנושא זה שררה הסכמה נדירה בין השופטים ברק וחשין. "תחושת חוסר השוויון היא הקשה שבתחושות", התריע ברק, "אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה כי נוהגים בהם איפה ואיפה". ואילו חשין הזהיר: "נתקומם ולא נשלים במקום בו יקבל זולתנו — השווה לנו — את שאנו לא נקבל".
ואכן, סימני ההתקוממות נגד האפליה בגיוס כבר ניכרים. דווח באחרונה על עוד ירידה במוטיווציה לשרת ביחידות קרביות, ועל התפשטות תופעת "הסרבנות האפורה" וההשתמטות משירות בכלל על ידי הצגת פטורים פסיכיאטריים כוזבים.
נראה אפוא, שהמשך ההתעלמות הצינית של רוב חברי הכנסת מפסיקות בג"ץ, והניסיונות החוזרים ונשנים לעקוף אותן, מסוכנים לא רק לדמוקרטיה אלא גם לביטחון.
פורסם באדיבות עיתון "הארץ".