עסקת טיעון מרסקת אמון

לפני 45 שנים הנחה היועץ המשפטי אז, מאיר שמגר, את פרקליטות המדינה, לעשות עיסקאות טיעון עם עבריינים רק אם מתמלאים שלושה תנאים מצטברים: יש קושי מוחשי להוכיח את העבירה, העיסקה לא תיצור דיס־פרופורציה קיצונית בין חומרת העבירה לעונש, והעיסקה לא תפגע באמון הציבור בשוויון בפני החוק.

עיסקת הטיעון שחתמה הפרקליטות עם אהוד אולמרט מפירה את כל שלושת התנאים: ההקלטות של שולה זקן סיפקו לכאורה לפרקליטות הוכחה ניצחת שראש הממשלה לשעבר אכן פעל לשבש הליכי משפט; העיסקה פוטרת אותו — כדבריו המפוכחים של השופט אביטל חן השבוע — מעונש ממשי על כך; והציבור נותר בתחושה כי אולמרט, מן הפוליטיקאים המושחתים והמשחיתים ביותר שהיו כאן, קיבל "הנחת סלב" נדיבה מאוכפי החוק.

רק באחרונה חזר שמגר והתריע על הסכנה שבעיסקאות טיעון מופקרות כאלה, עם עבריינים בכלל ועם עברייני צמרת בפרט. באוטוביוגרפיה החדשה שלו "תם ולא נשלם" ("ידיעות ספרים") הוא מגדיר אותן "מעילה באמון הציבור" ו"עיוות הכוונה של המחוקק". במאמר שפירסם בביטאון לשכת עורכי הדין הוא הבהיר: "אני מתנגד לעסקות טיעון הנובעות רק מהרצון לסיים תיקים, אני מתנגד להסכמה לעונש בלתי סביר רק מאחר שהנאשם אינו מסכים לעיסקה שבה ייגזר עונש חמור יותר. צריך להיזהר ממצב שבו התגובה העונשית הופכת לחסרת משמעות".

גם השופט בדימוס אליהו מצא, שהיה שותפו של שמגר באין־ספור פסיקות תקדימיות בבית המשפט העליון, כתב כי "על התביעה ככלל להימנע מעריכת הסדרי טיעון עם נושאי משרה בכירים ברשויות השלטון", וכי לציבור יש זכות ש"אישים רמי מעלה שפשעו, יידונו וייענשו בהליך משפטי רגיל".

ואכן, דווקא מעמדו הרם של אולמרט בעבר עושה את העיסקה שכרתה עמו הפרקליטות למשוקצת שבעתיים. גם טענותיו של הסניגור על תרומתו למדינה אינן יכולות לטהר את השרץ. בית המשפט העליון הבהיר זה כבר כי "עבירתו של בעל הצווארון הלבן, המקפיד על ניקיון בגדיו ומזניח ניקיון כפיו, חמורה פי כמה. ואם כל מועלי המעל כן, ראשי מוסדות המדינה לא כל שכן. לא זו בלבד שאין בכל אותן זכויות שרכשו בעברם המזהיר כדי לשמש להם מליצי יושר, אלא אותן זכויות עצמן הופכות להם לקטיגורים".

את הדברים הנוקבים הללו כתב השופט המנוח חיים כהן במשפטו של מנכ"ל משרד התעשייה לשעבר, מיכאל צור, שהיה בשעתו הבכיר שבמושחתי הארץ. צור הודה בפה מלא בשחיתותו, אך הודאתו לא זיכתה אותו אז ב"הנחת סלב". הוא נידון ל–15 שנות מאסר — פי עשרה מן העונש שיקבל אולמרט על נטילת שוחד ועל שיבוש משפטו גם יחד.

את עמדתו העקרונית נגד הקלות והנחות למושחתים, אז כעתה, נימק שמגר בצורך שהצדק עמם לא רק ייעשה אלא גם ייראה. כך ישתכנע הציבור שאין משוא פנים באכיפת החוק. הוא הדגיש כי זהו לא רק צורך מוסרי, אלא כורח מעשי. וכך הזהיר בהנחייתו ההיסטורית לפרקליטות המדינה: "השלטת המשפט נעשית לא רק לשם הרשעת עבריינים, אלא גם לשם מניעת עבירות נוספות, ואין מניעת עבירות כאשר מאבד הציבור את אמונו בדרכי פעולתן של הרשויות המשליטות את המשפט".

עיסקת הטיעון עם אולמרט — כמוה כעיסקה עם הרב יאשיהו פינטו, סגירת תיק חברות הקש של אביגדור ליברמן וההסתפקות בדברי כיבושין כלפי החשודים הבכירים בפרשת הרפז — ריסקו לרסיסים את האמון החיוני הזה. שיקומו הוא האתגר הקשה ביותר של היועץ המשפטי החדש, אולי, חלילה, אתגר קשה מנשוא.

ירושלים, 02.08.16

פורסם באדיבות עיתון "הארץ".