עיסקה מגונה

אביגדור ליברמן מתהדר בחוות דעת משפטית הגורסת שלא היה חייב כלל להתפטר מתפקידו. ואולם, מותר לפקפק אם היה מעלה על דעתו להתפטר, אלמלא ידע והבין שחוות הדעת היחידה הקובעת באמת איננה זו של סניגוריו, ואפילו לא זו של היועץ המשפטי לממשלה, אלא זו של בית המשפט העליון. וחוות הדעת הזאת כבר ניתנה לפני כ-20 שנה, בהחלטה פה אחד של חמישה שופטים, ובראשם הנשיא אז, מאיר שמגר.

באותו תקדים ידוע, שבו כפה בג"ץ את הדחתם מן הממשלה של השר אריה דרעי וסגן השר רפאל פנחסי, נקבע חד וחלק שהעומד בראש רשות שלטונית חייב להיות לא רק "כשיר" מבחינה חוקית אלא גם "כשר" מבחינה ערכית, ו"להקרין יושר ויושרה", וכי הוא מאבד לחלוטין את "כשרותו" האמורה כאשר היועץ המשפטי קובע שיש ראיות לכאורה נגדו על התנהלות עבריינית מושחתת. חיוני, הסבירו הנשיא שמגר ועמיתיו, ש"מחננו הדמוקרטי והנאור יהיה טהור, ולא יחזיקו במוסדות השלטון אנשים אשר נגועים בשחיתות". כבר שנתיים קודם לכן קבע בג"ץ, שאדם איננו יכול לנהל משרד ממשלתי כלשהו אם יש עדות לכאורה שכשל בעבירה של הפרת אמונים, משום שעבירה זו חותרת תחת אושיות המבנה השלטוני ואמון הציבור בנבחריו.

בג"ץ גם דחה פה אחד את הטענה כאילו יש להשאיר את עניין כשרותם הערכית של נבחרי ציבור (להבדיל מעובדי הציבור הממונים) לשיפוטו הבלעדי של הבוחר. "דין הבוחר" - קבעו חמשת השופטים - "לא בא במקום דין המשפט, ואין הוא יכול להחליפו; דווקא היותו של אדם נבחר ציבור מחייב אותו ברמת התנהגות קפדנית יותר, אתית יותר מעובד ציבור רגיל". לכן היה זה בלתי נסבל שבעוד "עובד הציבור" השגריר זאב בן אריה, הודח ממשרד החוץ בשל התנהגותו העבריינית, "נבחר הציבור" אביגדור ליברמן, שלכאורה ידע על עבריינותו וחיפה עליה - יהיה כשר להמשיך ולעמוד בראשו.

נראה אפוא, שעל פי פסיקת בג"ץ, לא רק שליברמן היה חייב לעזוב לאלתר את משרתו, אלא שאסור לו לחזור אליה עד שהראיות השוללות לכאורה את כשרותו הערכית ואת יכולתו להקרין יושר ויושרה, יוצגו, ייבחנו ויופרכו בפומבי בבית המשפט.

ואולם, מתברר שיש כבר מי שמקווה לסלול לו את דרכו חזרה לצמרת השלטון אף ללא הפרכה פומבית כזאת. עוד לא יבשה הדיו בכתב האישום על "הפרת אמונים" ששלח היועץ המשפטי ליו"ר הכנסת, וכבר מתפרסמים רמזים על סיכוי לעיסקת טיעון חפוזה, שבה תסכים הפרקליטות שאין בהפרה האמורה משום קלון החוסם את שובו של ליברמן לשררה.

ייאמר מיד: עיסקה מגונה כזאת - אם חלילה תתרקם - תעמוד בסתירה להנחיית בג"ץ מלפני 20 שנה, כי "מחננו הדמוקרטי יהיה טהור", וגם לפסיקות שיפוטיות מהשבועות האחרונים: בגזר דינו של אהוד אולמרט קבע כזכור בית המשפט המחוזי בירושלים, כי עבירת הפרת האמונים היא "משחיתה ומסוכנת". בשבוע שעבר קבע בית המשפט העליון, במשפטו של נציג רשות המסים בארצות הברית, יגאל סער, כי "קיימת חומרה רבה בעבירה של הפרת אמונים", וכי לנוכח "גילויים גוברים והולכים של שחיתות ציבורית במסדרונות השלטון" נחוץ "מסר ברור של מאבק נחרץ ולכן יש צורך בענישה מחמירה". השופט סלים ג'ובראן הסביר כי משרתו הבכירה של הנאשם אף מחייבת החמרת יתר, משום שעליו לשמש "דוגמה של הגינות ויושר", ו"להקפיד עם עצמו לצורך שמירת יושרתה של המערכת שאותה הוא מייצג". ומה שנכון לגבי מי ששימש נציג רשות המסים בארה"ב, נכון בוודאי שבעתיים לגבי מי שכיהן כשר החוץ בממשלת ישראל.

מי שהפר אמונים, הוסיף והדגיש השופט ג'ובראן, "אין הוא יכול לשרת את הציבור ולפעול למענו". היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין אומר שבידיו ראיות לכאורה שאביגדור ליברמן הפר אמונים. אם למרות הראיות הללו תוותר הפרקליטות על מיצוי הדין עמו, ותסכים שיחזור לא רק לשרת את הציבור, אלא גם להנהיגו - חוששני שתהיה בכך הפרת אמונים גם מצד היועץ המשפטי עצמו.

הכותב הוא הפרשן המשפטי של "קול ישראל"

ירושלים, 16.12.12

פורסם באדיבות עיתון "הארץ".