• משה נגבי

טמטום משפטי ומוסרי

עודכן: 4 בספט׳ 2020


ההצעה להטיל עונש מוות על המחבל היא עדות לרדידות ולבורות שמאפיינות את הדיון בסוגיות הכרוכות בדיני נפשות

תמיכת ראש הממשלה ובכירים אחרים במתן חנינה לאלאור אזריה, ובהטלת עונש מוות על המחבל שרצח את בני משפחת סלומון בחלמיש, היא עדות עגומה ומחרידה לרדידות הדמגוגית, לבורות המשפטית ולעיוורון המוסרי שמאפיינים את הדיון אצלנו, בדרגים הבכירים ביותר, בהכרעות בסוגיות הכרוכות בדיני נפשות.

ייאמר מיד: אין שום היתכנות משפטית להטלת עונש מוות על הרוצח בחלמיש. החוק בישראל אמנם מאפשר לבית משפט צבאי לגזור עונש מוות על טרוריסט, אך זאת רק אם השתמש בנשק חם. מדובר בתקנות החירום הדראקוניות שחוקקו כאן שלטונות המנדט בשנת 1945, ושמכוחן הועלו לגרדום אנשי האצ"ל והלח"י, ששמותיהם מונצחים באתרים וברחובות רבים בארץ. התקנות הללו מאפשרות לגזור עונש מוות לא רק על רצח, אלא גם על פיגוע שאיננו קטלני, ואפילו על נשיאת נשק — אך כאמור רק בתנאי שמדובר בשימוש או בהחזקה של נשק חם, ולא בפיגועי דקירה.

לקחי המנדט הבריטי מלמדים כמובן שעונשי מוות — גם על פיגועים רצחניים בנשק חם — לא רק שאינם מדכאים טרור, אלא דווקא עלולים ללבותו. זאת ועוד, נשמעה הטענה, שהוצאות להורג ימנעו חטיפות של חיילים או אזרחים לצורך מיקוח על שחרור הטרוריסטים מהכלא. גם כאן מורשת המנדט מלמדת לכאורה את ההיפך. בתגובה להטלת גזרי דין מוות על שניים מאנשיו, חטף האצ"ל שני סמלים בריטיים ואיים לגמול בהריגתם. ואכן, לאחר שהועלו אנשי האצ"ל לגרדום, נתלו גם שני הסמלים, והבריטים חדלו לחלוטין מההוצאות להורג. בדיון שהתקיים אשתקד בוועדת החוקה בכנסת הגדיר ח"כ בני בגין, בנו של מפקדו הנערץ של האצ"ל, את ההצעה לגזור עונש מוות על מחבלים "טיפשית ובלתי ראויה".


הגדרה זו הולמת גם את המלצת שר הביטחון ובכירי שלטון אחרים, שהרמטכ"ל יחון את אזריה. המלצתם סותרת בעליל את הנחייתו הברורה של הנשיא בדימוס של בית המשפט העליון, מאיר שמגר. שמגר, שהיה גם הפרקליט הצבאי הראשי ויועץ משפטי של מערכת הביטחון, הבהיר שאין להעניק חנינה אם לא השתנו הנסיבות האישיות של הנאשם, ואם לא התגלו ראיות חדשות לאחר שנגזר דינו. מתן חנינה בסמוך למתן גזר הדין, התריע שמגר, מבזה את השופטים ואת פסיקתם: "השפיטה הופכת כך לחסרת תועלת ואף נלעגת". זאת ועוד, שמגר ועמיתו השופט ד"ר מישאל חשין, המליצו בשעתם, שהרמטכ"ל ואלופי צה"ל יימנעו בעיקרון מלהמתיק את עונשם של חיילים שהורשעו בפשעים פליליים חמורים כמו רצח או הריגה.

המתקת עונשו של אזריה תבזה ותשים ללעג ולקלס לא רק את שמונת השופטים שגזרו את דינו, אלא גם את פסיקותיהם של בתי הדין הצבאיים לדורותיהם ואת האתיקה הצבאית שבבסיסן. "כל אדם המתחנך במדינת חוק", הבהיר בית הדין הצבאי של פיקוד הדרום כבר בעת האינתיפאדה הראשונה, "יודע שאין סמכות זולת לבתי המשפט, לענוש אנשים שעברו עבירות". לפיכך קבע בית הדין, בראשותם של פרופ' עמנואל גרוס ויורם צלקובניק, כי הכאת מחבלים (קל וחומר הריגתם) לאחר שנוטרלו היא "התנהגות אסורה ופסולה מן השורש", ומעשה בלתי חוקי בעליל, שמתנוסס מעליו דגל שחור. המתקת עונשו (הקל ממילא) של חייל כאזריה, שכדברי שופטיו ירה בדם קר ("כמו במטווח"), במחבל חסר אונים, כמוה כהלבנה מוחלטת של הדגל השחור.

צריך לקוות שהרמטכ"ל, שהפגין עד כה מחויבות ונחישות ראויות לשבח להגן על ערכי הצבא ומוסר הלחימה שלו, לא יתפתה להמלצותיהם המופקרות של ראש הממשלה ושר הביטחון. אך גם אם יעמוד במחויבותו — אין בכך כדי לשכך את החשש מהציניות ומהטמטום המשפטי והמוסרי שמבטאות ההמלצות האמורות של מנהיגינו.

פורסם באדיבות עיתון "הארץ".


4 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול