התבוסתנות של ועדת פרי

נראה שחברי ועדת פרי שכחו או הדחיקו את הסיבה שבעטיה הוטל עליהם לחוקק חוק גיוס חדש לישראל. לא אילוץ פוליטי־קואליציוני הוליד את המשימה הזאת, אלא אילוץ משפטי־חוקתי ובעיקר ערכי – פסיקת בג"ץ שפסלה את חוק טל, בנימוק שחוק גיוס חייב להיות שוויוני, וכי גם הכנסת איננה רשאית להפלות בין דם לדם. כפי שניסח זאת השופט מישאל חשין, נושא השוויון בגיוס הוא בחזקת פיקוח נפש, ופיקוח נפש דוחה לא רק שבת אלא גם חקיקה של הכנסת.

המיתווה של ועדת פרי מתנכר לחלוטין לפיקוח הנפש הזה. הוא איננו מקדם שוויון אלא להפך – מנציח אפליה. גם אם יביא לגיוס חרדים – שירותם (וגם שירות חיילי ישיבות ההסדר) לא ישתווה באורכו ובתנאיו לשירות של האחרים, ורק לחרדים תינתן האפשרות לבחור בשירות אזרחי כתחליף ללבישת מדים ולנשיאת נשק.

האפליה הקשה שיוצר המיתווה הזה איננה רק בין המתגייסים אלא גם בין סרבני הגיוס – בעוד שמי שמסרבים לשרת בצבא (ואפילו בשירות אזרחי חלופי) בגלל אמונתם בצורך החיוני ללמוד תורה יהיו חשופים לסנקציות כלכליות אך לא למאסר, הרי מי שמסרבים, כמו נתן בלנק, לשרת בצבא בגלל אמונתם בצורך החיוני לסיים את הכיבוש - נשפטים ונשלחים שוב ושוב למאסר, ואין אפילו נכונות לאפשר להם שירות חלופי בבית חולים.

מדוע ועדת פרי, ככל קודמותיה, אינה מרהיבה עוז לממש את תכליתה וחובתה הערכית ולהציע מיתווה שיגשים את ערך השוויון כמצוות הבג"ץ והדמוקרטיה? מדוע היא איננה מציעה חוק שיטיל חובת גיוס על כולם, יהודים כערבים, דתיים כחילונים, וסנקציות פליליות חמורות על הפרתה, אך גם יאפשר לכל מי שמצפונו או אמונתו – הדתית, הלאומית או הפוליטית – שוללת שירות בצבא, אופציה של שירות אזרחי חלופי שלא יסתור את עקרונותיו? ההסבר נעוץ כנראה בטיעון התבוסתני, הגורס שאין בכוח בתי המשפט ורשויות החוק לאכוף הר כגיגית את ערכי הדמוקרטיה, ובראשם ערך השוויון, על קהילה הכופרת בהם. אלא שלטיעון זה אין על מה שיסמוך. כמובן שאם רשויות האכיפה רופסות, תהיה תבוסתנותן בבחינת נבואה המגשימה את עצמה והדמוקרטיה הישראלית תיאלץ להניף דגל לבן בפני המיעוט החרדי הקנאי. אך אם הרשויות יהיו נחושות למלא את חובתן הן יכולות לכפות, ובסופו של דבר אף להטמיע, את הערכים הללו גם בקרב החרדים הקיצונים ביותר.

"היייתכן שהמשטרה תפשוט על השכונות החרדיות ותעצור שם משתמטים?" מקשים הספקנים. ובכן זה בהחלט אפשרי, ממש כשם שאפשר היה, בארצות הברית לפני שנות דור, לשלוח גדודים של המשמר הלאומי כדי שיפשטו על מעוזי הקהילות הגזעניות במדינות הדרום ויכפו עליהם ביד ברזל את פסיקת בית המשפט העליון, שאסרה כל גילוי של אפליה או הפרדה בין שחורים ללבנים. רק בזכות האכיפה הנחושה הזאת נבחרים כיום באותן מדינות דרומיות מושלים שחורים, ובלעדיה בוודאי שמדינאי שחור לא היה יכול להגיע לבית הלבן. אך אצלנו אין – לא במערכת הפוליטית, ואף לא ברשויות האכיפה - מי שנחוש דיו להגן על הדמוקרטיה מפני הכופרים בערכיה והמקעקעים את יסודותיה.

ירושלים, 28.05.13

פורסם באדיבות עיתון "הארץ".