העסקה עם בוכריס מופקרת ומפקירה

עסקת הטיעון שחתמה הפרקליטות הצבאית עם אופק בוכריס היא עוולה משפטית, מוסרית וערכית, ומסיגה בעשרות שנים לאחור את המאבק בעבירות המין בכלל, ובאונס בפרט. היא מאיימת למחוק באחת את כל ההישגים שצבר המאבק הזה מאז התקדים המכונן בפרשת האונס בשמרת.

בוכריס אכן היטיב להפיק לקחים ממשפטו של משה קצב, כאשר חתם על העסקה הנדיבה. אך נורא להיווכח, שהפרקליטות הצבאית כלל לא הפיקה את הלקחים האמורים. ממש כמו פרקליטות המדינה בשעתה, בעת שחתמה על העסקה עם קצב, הפרקליטות הצבאית מעניקה כעת לעוד בכיר הנאשם באונס, הזדמנות לחמוק מלשלם את המחיר ההולם על פשעיו, ואף מסייעת לו להמשיך ולרמוס את כבודן של הנשים שבגופן ובנפשן התעמר.

בהסכמתה להמיר את כתב האישום באונס לאישום ב"בעילה אסורה בהסכמה", מאפשרת הפרקליטות הצבאית לבוכריס ולמרעיו להכפיש את החיילת המתלוננת כמי שהתמסרה מרצונה למגע מיני עם המפקד המבוגר והבכיר שלה, ואולי אף כמי שסיבכה אותו במגע המיני הפסול הזה, בכך שעוררה בו את הרושם שהיא חפצה בו. זאת, למרות עדותה הנחרצת של החיילת, כי המגע האמור היה כל כולו פרי ניצול ציני ואכזרי של תמימותה וחולשתה.

את המסקנה, כי בוכריס התרשם שהחיילת מסכימה למגע המיני עמו, ביססו רוקחי העסקה על כך שהיא לא הפגינה התנגדות למעלליו. ואולם, מסקנתם זו סותרת בעליל את מה שנאמר בפסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת האונס בשמרת. על פי פסק הדין הזה, העדר התנגדות אקטיבית מצד האשה אסור לו שיתפרש, בשום פנים ואופן, כמתן הכשר לגבר לחדור לגופה. השופט מישאל חשין הבהיר, כי רק הבעת הסכמה חופשית וברורה של האשה יכולה להעניק לגבר את ההכשר הזה. כלומר, ההנחות שביסוד עסקת הטיעון מבזות לא רק את החיילת, אלא גם את פסיקתו המחייבת של בית המשפט העליון.

העסקה גם מתנכרת למורשתה של הפרקליטות הצבאית עצמה, שבעבר עמדה בתוקף על כך שעל רקע הפער ההייררכי העצום בין קצין בכיר לחיילת, אין הוא יכול לייחס לה הסכמה. לכן, כאשר הרשיע בית הדין הצבאי את אלוף־משנה עאטף זאהר ב"בבעילה אסורה" של חיילת, וגזר עליו שמונה חודשי מאסר בלבד, עירערה על כך הפרקליטות ודרשה הרשעה באונס ומאסר ממושך. דרישתה התקבלה וזאהר נידון לשש שנות מאסר, ונדרש לפצות את החיילת ב–35 אלף שקלים. העסקה עם בוכריס אינה כוללת מאסר ואף לא פיצויים לחיילת.

בתקופת האינתיפאדה הראשונה קבע בית הדין הצבאי, שמח"ט שהורשע בהתעמרות בעצירים פלסטינים אינו יכול לשאת עוד דרגה פיקודית כלשהי, אף לא במילואים, וכי יש להורידו לדרגת טוראי ואף לשלול את זכויות הפנסיה שלו. גם אל"מ עאטף זאהר הורד לדרגת טוראי. ואילו כעת מסכימה הפרקליטות הצבאית שמפקד שהתעמר בחיילת ימשיך לשאת דרגת אלוף־משנה. איזה מסר ערכי היא מעבירה למפקדי צה"ל, חייליו וחיילותיו? הנשיא בדימוס של בית המשפט העליון, מאיר שמגר, התריע כבר בעת שכיהן כיועץ המשפטי לממשלה, כי עסקות טיעון עם בכירים שסרחו פוגעות באורח אנוש באמון הציבור ברשויות האכיפה, וכי בלי האמון הזה אין סיכוי למגר את הפשיעה. זה בוודאי נכון לגבי העסקה המגונה עם בוכריס.

גל המחאות ברשתות החברתיות על כך שבוכריס לא יישב במאסר אף לא יום אחד, מעיד על אובדן מוחלט של אמון החיילים ביכולתה וברצונה של מערכת המשפט הצבאית למצות את הדין באורח שוויוני עם בכירי צה"ל. על רקע משבר האמון הזה, הסיכוי שחיילות יתלוננו בעתיד נגד קצינים בכירים שואף לאפס. העסקה המופקרת עם בוכריס מפקירה איפוא את חיילות צה"ל לתאוות מפקדיהן.

פורסם באדיבות עיתון "הארץ".