יוסי לוי

אתה יודע משה, אמש אחרי שסיימתי לכתוב את השורות הבאות כמעט ושלחתי לך אותן למייל. לשמוע ולקבל את הערותיך. כפי שעשיתי בשנים האחרונות עם כל דבר שכתבתי. הרגל אוטמטי. ואז נזכרתי שהפעם אין מי שיעיר ויאיר יתקן וילטש. הבנתי שאין משה ולא יהיה עוד. מן סוג של יתמות.

עירית היקרה. אילאיל, שמרי, עירא

משה היקר, נדם קולך.

"והאיש משה היה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר). אפשר להיות ענו ולהיות מנהיג, אפשר להיות מנהיג ולהישאר ענו.

אתה משה היית מנהיג המלחמה בשחיתות, זכויות האדם וחופש העיתונות. ענק בדורך, קרן אור שסימנה את דרך הישר. אלפים הלכו אחריך לאור האבוקה שהדלקת באפלה השוררת סביבינו, בתוך חשכת השחיתות והקומבינה. השוחד וטובות ההנאה, הציניות והמקרתיזם.

זכית לכבוד רב בתקשורת, באוניברסיטה העברית בפרט ובאקדמיה בכלל. היית הממיר בין פרקטיקה לאקדמיה, בין יושר לתקשורת. היית המבדיל בין חושך לאור, בין רע לטוב, בין שקר לאמת.

משה חף מכל מניירות ומניפולציות. אדם נטול רוע ונטול אגו, אחד מל"ו ! רק עליך משה ניתן לומר דברים אלו מבלי שישמעו כקלישאות.

משה, הלכת בדרך הישר בצעד בוטח, בלי זיג ובלי זג. בלי לסטות כהוא זה. בלי לעגל פינות, תמיד חד, ישר ואמיץ .

ממך משה למדתי שחליפות ועניבות כמו תארים, טקסים וכיבודים, הם רק עטיפות והיושר והאמת הם החשובים.

ממך משה למדתי שאפשר לסלוח, גם בלי לשכוח.

ממך למדתי שאפשר להיות ידען, חכם ומקצוען ולהישאר צנוע ענו ובישן.

ממך למדתי שאפשר להיות אי של טוב-לב, יושר והגינות, גם בלב אוקיינוס של רוע, שחיתות גאוותנות, התחנפות והתקרנפות.

ממך למדתי שגם כשחולים מאד וחלשים, ניתן לעמוד איתן מול נחשולים של שקרים וכזבים שמפיצים החזקים.

למדתי שככל שהחשכה גדולה, אורו של נר אחד קטן יכול להאיר ולגרש את החושך הקר הזה.

למדתי ממך שבגרון חולה, בקול חלוש, צרוד, וניחר, ניתן לומר דברים ברורים בקול רם וצלול.

למדתי ממך שיושר וצניעות מביאים כבוד והערכה, יותר מאלף טקסים וחצוצרות של רמי מעלה.

ממך למדתי שאין צורך בתואר אצולה בכדי להיות אציל נפש.

שאין צורך בחרב על הירך בכדי ללחום בגבורה, אם בכאב ואם בהשחתה.

למדתי ממך מהי שותפות ואהבה עם עירית רעייתך.

למדתי ממך שהקורס האחרון, הקורס של החיים מסתיים לפעמים באמצע הלימודים.

איבדנו מורה דגול, אבל יותר מכל איבדתי חבר. חבר שידע להקשיב ולתמוך, לומר את המילה הנכונה ולתת את העצה הטובה. לא יהיה עוד חבר כמוך. אתה כבר חסר.

הלוואי והארץ ואנו יושביה נהיה ראויים לך. כל עוד נשמה באפינו לא נוכל לשכוח אותך ואת מורשתך מורינו ורבינו.

אחי הבכור תמו ייסוריך. נוח בשלום וימתקו לך רגבי הארץ שכה אהבת.

אוהבך אח יקר

י.ל