• משה נגבי

אורית ברקאי

עודכן: 23 בפבר׳ 2020

משה האהוב שלנו אתה כבר חסר.

הטלפון ממך כבר לא מצלצל. וזה לא עניין של מה בכך למי שדיברה איתך כל בוקר, כל צהריים וכל ערב. גלשנו משיחות חולין ומענייני המשפחה ועד שיחות ברומה של אומה.

היה משה העניו, הפרטי, שדיבר ברכות, בדאגה ובאהבה על עירית רעייתו, על השמחה שהסבו לו ילדיו אילאיל, שמרי ועירא, ועל האושר העילאי שהסבו לו נכדיו גילי ואיתי. תמיד גם התעניינת בילדיי, שמחת איתנו ודאגת לנו מכל הלב.

והיה את משה הפרשן. האיש עם הקול הצרוד שהיה הקול הרועם הכי צלול, הכי טהור והכי נחרץ.

האיש האמיץ שחתר לנקות את האורוות, למצות את הדין עם גורמי העוולה, שלא חסך את שבט לשונו משופטים, פרקליטים, יועצים משפטיים ופוליטיקאים. הוא לא עשה הנחות ולא הרכין ראש בפני אף ממשלה ואף הנהלה, גם כשידע שזה עלול לעלות לו במשרה.

משה היה שליח. שכר, הטבות וכיבודים לא עניינו אותו. שכרו היה במלחמה על כבוד האדם באשר הוא אדם, במלחמה על ערכי הדמוקרטיה וחופש הביטוי וכמובן הפמיניסט הכי גדול.

זכיתי לערוך לצדך את התכנית "דין ודברים" במשך 13 שנים. הידע והזיכרון שלך העשירו את השיחות המרתקות והמחכימות בינינו סביב נושאי התכנית והמרואיינים. היו גם ויכוחים אך תמיד היית פתוח לשמוע ולפרגן. נאום הפתיחה שלך בתכנית היו מלאכת מחשבת של אדריכל המוסר והיושרה – חידוש לשוני שלך למילה אינטגריטי.

ביומן הצהריים נתת לי גב משפטי רחב. בסוגיות שהתלבטנו אם לשדרן היית ברור וחד.

שמחת לבשר לי בכל תחילת שנה אקדמית שההרצאות אינן בזמן היומן, וכך ידעתי שבכל רגע אוכל לפנות אליך בכל סוגיה משפטית, גם כזאת שזה עתה צצה, ובתוך שניות היית מנתח אותה בבהירות ובחדות מחדשבה, שופע כמעיין ומביא מובאות מפסקי דין ותקדימים, והכל במיידיות ובדייקנות. כל פעם נפעמנו ממך מחדש.

כשחלית גיליתי משה נוסף. משה החזק. התמודת כארי. לא נתת למחלה לשבש את החיים. עמדת כצוק איתן ולא השמעת לא תלונה ולא טרוניה. התראיינת בין הטפולים, גם הקשים ביותר, ותמיד אמרת לא נורא. פרטת את כל הלו"ז של הבדיקות והוספת שוב, לא נורא. יש בונוס, ניסע אח"כ לנכדים, לגילי ואיתי. תמיד אופטימי. כבר האמנתי שדבר לא יכריע אותך.

בשיחה האחרונה בינינו, לפני שנדם קולך, סיפרת שקשה עליך ההליכה, אבל מיד הוספת, לא נורא, אני הולך ומתיישב, זה כואב אבל פחות. הבנתי שאם אמרת כואב מדובר בסבל ומכאוב.

ולא זכיתי יותר לשמוע את קולך. עברנו להסתמס בטלפון ואח"כ פסקו המסרונים.

המסרון האחרון ממך יישאר איתי לעד.

משה, היית החבר הכי טוב שאפשר לבקש, הכי נאמן, הכי אוהב.

אני מתקשה להיפרד ממך.

נוח על משכבך בשלום, חברי האהוב.

צפייה 10 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

דברים על משה נגבי ז"ל נדם קולו של משה נגבי, לוחם אמיץ במערכה החשובה להגנה על שלטון החוק, להגנה על זכויות אדם ולהגנה על חופש הביטוי וחופש העיתונות; לוחם ללא חת בתופעת השחיתות השלטונית. משה היה עיתונאי

עירית יקרה, אילאיל, שמרי ועירא, משפחה יקרה, כשכתבתי למשה לפני שבועיים שאבא שלי נפטר הוא ענה שלצערו כבר לא יצליח להגיע אלי הי הוא בטיפולים. זו היתה הפעם האחרונה שהיינו בקשר. משה היה מהחברים הכי הכי קרו

משה חברי הטוב ביותר איננו. קשה לקלוט. לא יהיו יותר שיחות טלפון ליליות על אירועי היום, לא נדבר יותר על המשפחות, על הילדים, לא ניפגש יותר לקפה של בוקר. לא נדבר על ספרים. לא ניזכר בימינו הראשונים כעיתונא