דיון תקשורתי כצורך ביטחוני

למחלוקת הקריטית סביב הלגיטימציה של תקיפה ישראלית באיראן, נלווית מחלוקת לא פחות חריפה לגבי עצם הלגיטימציה של הדיון הציבורי-תקשורתי בסוגיה. יש המאשימים כי מתן בימה וחשיפה פומבית להתנגדות של בכירים ביטחוניים, בהווה ובעבר, לתוכניות התקיפה, הוא בבחינת חוסר אחריות, חוסר פטריוטיזם, ואפילו בגידה.

ההאשמות הללו מעידות על התכחשות למושכלות-יסוד של דמוקרטיה, ועל ניכור מוחלט להבדל המכריע בינה לבין דיקטטורה. במשטר הרודני הנחת היסוד היא שהקברניט יודע מה טוב לעמו, ולפיכך כל ערעור על הנחותיו הוא בהכרח מופרך ופוגע באינטרס הלאומי. לפיכך הרודן הבולשביקי לנין כפר בגלוי בערך של חופש העיתונות, וטען כי אין כל היגיון בכך, שקברניט היודע שהוא פועל למען טובת הציבור, יתיר השמעת ביקורת המכבידה על פעילותו.

ואולם הדמוקרטיה גורסת שהקברניט – כמוהו ככל בן תמותה – עלול גם לטעות בהערכתו מהו האינטרס הלאומי. הדמוקרטיה אכן גורסת, כדברי ראש הממשלה, ש"הדרג המדיני קובע", אך היא איננה גורסת שבהכרח "הדרג המדיני צודק". על פי תורת הדמוקרטיה, הדרך היחידה לצמצם את מרווח הטעויות של הקברניט ולאתרן ולתקנן בעוד מועד, היא לאלץ אותו להגן על הערכותיו ולשכנע בצדקתן בשוק דעות פתוח וחופשי.

שוק הדעות הזה חיוני במיוחד בתחום הביטחוני. הרי המחיר של טעות בתחום הזה כבד ונורא. לפיכך חשוב בתחום זה שבעתיים לאפשר לאתר הטעויות של הקברניט באמצעות העמדת טיעוניו במבחן הביקורת של החולקים עליו. כדברי בית המשפט הגבוה לצדק בתקדים הידוע שבו הגדיר ותחם את סמכויות הצנזורה הצבאית (בג"ץ 680/88): "דווקא משום אופיים הקיומי של ענייני הביטחון, חשוב הוא שהציבור יהא מודע לבעיות השונות באופן שיוכל להגיע להחלטות נבונות... דווקא בשל ההשלכות שיש להחלטות בעלות אופי ביטחוני על חיי האומה, מן הראוי הוא לפתוח את הדלת להחלפת דעות בענייני ביטחון בגלוי". לכן קבע בג"ץ שהצנזורה הצבאית רשאית להפעיל את סמכותה רק כאשר נשקפת מהביקורת "ודאות קרובה" לפגיעה ביטחונית אנושה, וכי בהעדר "ודאות קרובה" כזאת, הצנזורה בתחום הביטחוני לא רק שאיננה תורמת לביטחון אלא מחבלת בו.

ואכן ההיסטוריה הקצרה שלנו – כמו ההיסטוריה האנושית בכלל - רצופה בדוגמאות עגומות כיצד צנזורה "פטריוטית" כביכול (כפויה או עצמית) על חשיפת מחלוקות בסוגיות ביטחוניות, חיבלה בעליל בביטחון. הדוגמה המובהקת היא כמובן התנהלות העיתונות לפני מלחמת יום הכיפורים, ורתיעתה מחשיפת מחלוקות בתוך הצמרת הביטחונית, וגם ביקורת של בכירים ביטחוניים לשעבר על ה"קונצפציה" האסטרטגית של הקברניטים (לרבות ביקורתו החריפה של האלוף אריאל שרון על "קו בר-לב" שהיתה מן הגורמים להרחקתו מצה"ל). ההתנהלות הכושלת הזאת הגיעה לשיא (או בעצם לשפל) כאשר הוסתרה מן הציבור ההיערכות המאיימת של צבאות מצרים וסוריה בקווי הפסקת האש, והמחלוקת הגורלית בין הרמטכ"ל לממשלה בסוגיית עיתוי גיוס המילואים והיקפו.

בעקבות המחדל הנורא ההוא התריע חתן פרס ישראל למדע המדינה, פרופ' שלמה אבינרי, כי "בתחום הביטחון, וכל מה שנובע ממנו, התנהגות העיתונות הישראלית דומה יותר מדי להתנהגות במשטר טוטליטרי". נראה שמקץ 39 שנים, יש מי שמבקש שהעיתונות הישראלית תחזור לאותו דפוס התנהגות פסול שפגע אנושות לא רק בדמוקרטיה אלא גם בביטחון.

ירושלים, 13.08.12

פורסם באדיבות עיתון "הארץ".