• משה נגבי

בג"ץ המסתננים, ומורשת בגין

עודכן: 4 בספט׳ 2020


בטקס לציון עשור למרכז מורשת מנחם בגין ביום ראשון שעבר נאמו נשיא המדינה, ראובן ריבלין, וראש הממשלה, בנימין נתניהו, והדגישו את מחויבותם לדרך של מי שהוביל את מפלגתם לראשונה להנהגת המדינה. ואולם אם יש ממש במחויבות הרטורית הזאת, על הנשיא וראש הממשלה לצאת חוצץ נגד הקולות המתלהמים בליכוד ובממשלה, התוקפים את בג"ץ על ביטול "חוק המסתננים" וקוראים לכנסת לאשררו מחדש ולאסור על השופטים לשוב ולבטלו.

כבר במועד ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, בנאום ששידר בתחנה המחתרתית של האצ"ל, הצהיר מנחם בגין, כי "במדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט על שליטיה". כעבור ארבע שנים, במסמך שבו ניסח את עיקרי אמונתו — "השקפת חיים והשקפה לאומית" — תפס מקום מרכזי העיקרון של "עליונות המשפט"; כלומר, העיקרון שעל פיו הפוסק האחרון במחלוקות ערכיות יהיה בית המשפט, ובשום אופן לא בית המחוקקים.

כך הסביר בגין ונימק זאת: "רוב פרלמנטרי יכול להיות מכשיר בידי קבוצת שליטים ומסווה לעריצותם. לכן חייב העם לקבוע את זכויותיו גם מול בית הנבחרים, לבל יוכל הרוב שבו לשלול את הזכויות הללו. את זאת אפשר להשיג רק בדרך של עליונות המשפט, כלומר קביעת החירויות האזרחיות בחוק היסוד ומתן סמכות לחבר שופטים לבטל את תוקפו של חוק הנוגד את חוק היסוד".

חלפו עוד 40 שנה עד שהחזון הזה התממש, בדמות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. את חקיקתו הובילו שר משפטים שהיה מחויב באמת ובתמים, ולא רק רטורית, למורשת בגין — דן מרידור — ואיש הליכוד, יו"ר ועדת החוקה בכנסת, אוריאל לין, בתמיכת שני פרופסורים למשפטים מהשמאל, שהיו אז באופוזיציה, דוד ליבאי ואמנון רובינשטיין.

חוק יסוד זה, ולא השמאלנות כביכול של בג"ץ, הוא שהכתיב לשופטים את פסילת חוק המסתננים, לאחר שהתברר להם בעליל, שהמדינה שוללת, בלא משפט, את חירות מבקשי המקלט ומחזיקה אותם בתנאים משפילים. הטענה, שבג"ץ המרה את פי הכנסת — היא שקר דמגוגי גס. הרי הכנסת עצמה היא שקבעה בחוק היסוד, שאסור להפקיע את הזכות לכבוד אנושי ואת החירות האישית מכל אדם, גם אם איננו אזרח. לא בכדי כותרת חוק היסוד היא "כבוד האדם וחירותו", ולא כבוד האזרח וחירותו.

גם הבחירה בכותרת האוניוורסלית הזאת היא שיקוף נאמן של מורשת בגין. בשנת 1962 סערה הארץ בעקבות החלטת שר הפנים לגרש מן הארץ את ד"ר רוברט סובלן, פסיכיאטר יהודי־אמריקאי, שביקש כאן מקלט לאחר שהורשע בריגול לטובת הסובייטים בארצות הברית. בגין מתח אז ביקורת חריפה על כך שהגירוש נעשה בלא שהתאפשר לסובלן לבקש את התערבות בג"ץ והדגיש, כי שערי בית המשפט שלנו צריכים להיות פתוחים לפני כל אדם הקובל על שלילת זכויותיו הבסיסיות, גם אם איננו אזרח ישראלי: "לפי הכרתנו, עוד לא נולד האדם אשר מותר לחסום בפניו את הדרך למשפט, יהיה אשר יהיה ויפשע אשר יפשע. יש חוק גירוש ויש חוקים אחרים, אבל יש במדינת ישראל חוק החוקים: חובה לתת לכל בן אדם לפנות לבית המשפט". למותר לציין, שיוזמת מתלהמי הימין, למנוע מבג"ץ לדון בעתירות של מסתננים, שמה ללעג ולקלס את "חוק החוקים" הזה ואת עקרון "עליונות המשפט" בכלל.

אך היוזמה האמורה אינה מתנכרת רק למורשת בגין, אלא גם למורשתנו כיהודים. מי עוד כבני העם היהודי חוו על בשרם את הפקעת כבודם האנושי ואת חירותם רק בגלל היותם נטע זר בסביבתם, ולאסונם נוכחו לדעת לאן עלולה להוביל הפקעה כזאת, ומי כמותם שילמו מחיר נורא על נעילת שערים בפני פליטי חרב. מנחם בגין זכר זאת, ולכן הצהיר מיד עם עלייתו לשלטון על נכונותו לקלוט כאן פליטים מווייטנאם. אסור למי שמתיימרים ללכת בדרכו להתכחש לזיכרון הזה ולמתחייב ממנו.

ירושלים, 30.09.14

פורסם באדיבות עיתון "הארץ".

2 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול