אין דרך עוקפת בג"ץ

אולי הדברים הנוקבים שכתבו הנשיא אשר גרוניס ועמיתיו, כאשר דחו את הבקשה החצופה של היועץ המשפטי, לאפשר לממשלה "לשקול" אם לבצע פסק דין סופי של בג"ץ, גרמו סוף סוף ליועץ, יהודה וינשטיין, להפנים שהוא כבר אינו סניגור פרטי האמור להכשיר שרצים, אלא חובתו היא לבער שרצים ולאכוף את החוק, הר כגיגית, גם - ובעיקר - על הממשלה.

אולי לפחות כעת הוא התעשת והבין, שאסור לו לסייע לשרים "להלבין" ביזוי פסק דין של בית המשפט העליון, אלא להפך, מסמכותו ומחובתו להניף בפניה את הדגל השחור משחור של אי-חוקיות, המתנוסס מעל ביזוי כזה. אולי - אבל כלל לא בטוח.

אילו באמת היה וינשטיין ממלא את שליחותו כפרקליטו של שלטון החוק, הוא כלל לא היה משתתף בהתייעצויות הדרג המדיני בעקבות הפסיקה של בג"ץ, אלא מבהיר שעצם התכנסותן היא התרסה פסולה.

מטרתן המוצהרת של ההתייעצויות היא למצוא "אופציה חוקית" שתותיר את שכונת האולפנה על מכונה, אך בג"ץ הבהיר שאין אופציה כזאת. כפי שהדגישה גם הנשיאה הבאה של העליון, מרים נאור, בפרשת מגרון, ביצוע פסקי דין אינו נתון לשיקול דעתה של הממשלה או גורם אחר כלשהו, אלא הוא יסוד בסיסי של כל מדינת חוק מתוקנת.

גם חקיקה "עוקפת בג"ץ" אינה אופציה. מה עוד, שלכנסת אין סמכות לחוקק לגבי בתים בהתנחלות בית אל, משום שהיא איננה כלולה בתחומה הריבוני של ישראל. סמכות החקיקה הבלעדית בשטחים היא של הממשל הצבאי, ולפי החוק הבינלאומי אסור לו להפקיע קרקע פרטית למטרת התיישבות קבע, אלא אך ורק לצרכים צבאיים. אפשר אולי להתווכח אם לגיטימי שהכנסת תחוקק חוק שיבטל למפרע פסק דין של בג"ץ, אך היא בוודאי לא מוסמכת לבטל או לשנות את החוק הבינלאומי. גם על כוונה כזאת, או אפילו על עצם הדיון בה, מתנוסס דגל שחור שהיועץ וינשטיין חייב להניפו.

גם ערכי ראש הממשלה בנימין נתניהו עומדים למבחן. שמעתי לפני כשבועיים, בהערכה רבה, את נאומו בכנסת ב"יום הרצל", שבו הזכיר בהתרגשות כיצד למד מאביו הדגול את ערכי הציונות הליברלית מבית מדרשו של חוזה המדינה. והרי ערכים ציוניים-ליברליים אלה הם שהניעו, כבר לפני 32 שנים, את הנשיא החמישי של בית המשפט העליון, ד"ר משה לנדוי, לצוות על פירוק ההתנחלות אלון מורה, שהוקמה על קרקע פלסטינית. לנדוי הסביר שהציונות שהגה הרצל אמנם הטיפה להתיישבות יהודית, אך שללה את נישול תושביה המקוריים של הארץ מזכויותיהם ומקניינם הפרטי.

מנחם בגין מימש את פסיקת לנדוי ופינה את מתנחלי אלון מורה מן הקרקעות הפלסטיניות, בלי התחכמויות וללא "התייעצויות". הוא גם דחה על הסף כל יוזמה ל"חוק עוקף בג"ץ". זה לא הפתיע את מי שקרא את מאמרו המונומנטלי משנות ה-50 על "עליונות המשפט" כאחד מעיקרי האידיאולוגיה של תנועת החירות. צריך לקוות שנתניהו ילך בדרכו, עם או בלי תרומתו המתבקשת של היועץ וינשטיין.

ירושלים, 20.05.12

פורסם באדיבות עיתון "הארץ".