אבא2.JPG

משה נגבי

אבא7.jpg

משה נגבי

פרופ' משה נגבי (2018-1949) היה הפרשן המשפטי של "קול ישראל" והערוץ הראשון, ובהמשך של "תאגיד השידור", והגיש את תכנית הרדיו "דין ודברים". לצד עבודתו בשידור הציבורי הוא היה פרופסור חבר במחלקה לתקשורת ועיתונות באוניברסיטה העברית בירושלים,  השתתף בשורה של ועדות ציבוריות בנושא עיתונות וצנזורה, ווכתב ספרים ומאמרים רבים בתחומי המשפט והתקשורת. כמרצה מבוקש זכה להערכה ולאהבה מצד הסטודנטים באוניברסיטה ובמוסדות השונים בהם לימד , והאולמות שבהם הרצה היו תמיד גדושים בתלמידים. הוא הרבה לעסוק בהגנה על זכויות אדם, חופש העיתונות, שלטון החוק, טוהר המידות של אנשי ציבור, והגנה על הדמוקרטיה.
משה נגבי נולד בתל אביב לעליזה ולזאב קצנלסון. בשנת 1967 התקבל ללימודי עתודה במשפטים באוניברסיטה העברית, ובשנת 1969 התקבל לעבודה כעורך חדשות ב"קול ישראל". מאז ניהל שתי קריירות זו לצד זו - עיתונאית ואקדמית. בשנת 1976 סיים את לימודי התואר השני במשפטים והתקבל ללשכת עורכי הדין. בשנת 1996 מונה למרצה בכיר במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית,  במסלול המקביל. בשנת 1997 היה עמית מחקר במרכז שורנסטיין לתקשורת ומדיניות ציבורית באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית. בשנת 2013 קודם לדרגת פרופסור חבר באוניברסיטה העברית.
במקביל לכך, ולצד עבודתו כעורך חדשות,  בשנת 1981 החל לערוך ולהגיש ב"קול ישראל" את התכנית "דין ודברים" שעסקה בענייני משפט וזכויות אדם, והיה לפרשן המשפטי של "קול ישראל". התכנית שודרה במשך למעלה משלושים שנה, ולאחר סגירתה של רשות השידור בשנת 2017 שודרה התכנית בתאגיד השידור, עד לפטירתו של נגבי בינואר 2018. 
בין השנים 2001-1984 כתב מאמרי דעה, תחילה בעיתון "חדשות" ובהמשך בעיתון "מעריב".  באפריל 2001 פוטר מ"מעריב" על רקע סירובו לכתוב פרשנות ביקורתית על מהלכי הפרקליטות, כדרישת עורכיו,  בעניין זיכויו של אביגדור קהלני, שהיה ספיח לפרשת נמרודי. פיטוריו עוררו סערה ציבורית וגרמו להתבטאויות חריפות של עיתונאים ואנשי ציבור נגד פיטוריו. מאז פיטוריו מ"מעריב" נהג לכתוב מעת לעת מאמרי דעה בעיתון "הארץ". 
לצד מאמריו האקדמיים והעיתונאיים כתב נגבי ספרים בתחום עיסוקיו – משפט ותקשורת. 
"כבלים של צדק: בג"ץ מול הממשל הישראלי בשטחים" (1981)  הוצאת כנה.
"נמר של נייר: המאבק על חופש העיתונות בישראל" (1985), ספריית הפועלים.
"מעל לחוק: משבר שלטון החוק בישראל" (1987), עם עובד. 
"חופש העיתונות בישראל: ערכים בראי המשפט" (1995), מכון ירושלים לחקר ישראל.
"כסדום היינו: במדרון ממדינת חוק לרפובליקת בננות" (2004), הוצאת כתר. 
"חופש העיתונאי וחופש העיתונות בישראל: דיני תקשורת ואתיקה עיתונאית" (2011), הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
כפרשן משפטי של השידור הציבורי הדגיש נגבי כי הדרישה לאיזון בפרשנויות המשפטיות מוצדקת וחיונית כל עוד אין מדובר בניסיון לקעקע את שלטון החוק. בנושא זה של שלטון החוק אין שני צדדים, הוא קבע.  "לרשות השידור אסור להיות מהאו"ם. היא חייבת להיות בצד של שלטון החוק". 
נגבי קיבל פרסים שונים על עבודתו העיתונאית והגנתו על ערכי הדמוקרטיה ושלטון החוק ובהם:  
אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג, מטעם האגודה לזכויות האזרח (1984);
מגן תנועת אמיתי על תרומתו לשלטון החוק (1992);
אות אביר איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון (1996);
פרס סוקולוב לעיתונאות (1998);
פרס יושב ראש הכנסת לאיכות החיים על "קידום שלטון החוק, ערכי הדמוקרטיה ושמירה על זכויות האדם" (1998).
פרופ' משה נגבי היה נשוי לד"ר עירית נגבי, מרצה במכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית ובמכללה האקדמית אשקלון, ואב לאילאיל, לשמרי ולעירא.
משה נגבי הלך לעולמו בהיותו בן 68, לאחר מאבק במחלת הסרטן. הוא נקבר בבית העלמין האזרחי "מנוחה נכונה" בכפר-סבא. 

"תוכניות  "דין ודברים

אבא12.jpg

ספרים

אבא15.jpg

לזכרו של משה נגבי

אבא9.jpg

 הרצאות של משה נגבי

אבא2.JPG

שיחות עם משה נגבי

unnamed (1).jpg
Recording Studio Mic

מאמרים בעיתונות